גז"ד בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות

א.        מבוא

1.                  הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 + סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1997 (להלן:"חוק העונשין").

ב.         כתב האישום המתוקן

2.         בעובדות כתב האישום המתוקן נטען, כדלקמן:

ביום 29.12.07, סמוך לשעה 12:00, בביתם המשותף בטמרה, תקף הנאשם את אשתו מנאר (להלן: "המתלוננת"), בכך שהיכה בפניה במכת אגרוף ואחר כך נעל את דלת הכניסה על מנת למנוע את יציאתה מהבית שלא כדין.

כתוצאה מהתקיפה הנ"ל, נחבלה המתלוננת חבלות של ממש שהתבטאו בדימום, בנפיחות בשפתיים וכן בשפשופים והיא נזקקה לטיפול רפואי.

ג.         תסקיר שירות המבחן

3.         בעניינו של הנאשם הוגשו בתיק זה  שלושה תסקירים ע"י שירות המבחן.

4.         מהתסקיר הראשון, אשר הוגש ביום 11.9.08, עולה כי הנאשם זומן לשירות המבחן, אך  לא יצר כל קשר עם שירות המבחן. מבירור, אשר ערך שירות המבחן אל מול הנאשם, טען הנאשם כי לא הצליח להתפנות מעיסוקיו ועל כן לא יכל להגיע לפגישה. לנאשם נקבעה פגישה חדשה, ושירות המבחן הודיע כי במידה ומתן גזר דינו של הנאשם יידחה בשלושה חודשים, יגיש שירות המבחן תסקיר משלים.

5.         ביום 14.12.08 הגיש שירות המבחן תסקיר נוסף בעניינו של הנאשם. מהתסקיר המשלים עולה, כי הנאשם נשוי ואב לשלושה ילדים. הנאשם סיים 9 שנות לימוד ונשר מהלימודים בשל הישגיים לימודיים נמוכים.בגיל 20 היה הנאשם מעורב בתאונת דרכים קטלנית כנהג. הנאשם נדון למאסר של שנתיים וחצי ורישיונו נפסל לצמיתות. הנאשם טען בפני שירות המבחן, כי אירוע זה גרם לו למצוקה רגשית המלווה אותו מאז, והפך אותו לאדם עצבני וחשדן הסובל מהתקפי זעם, אולם  הנאשם לא פנה, מחמת הבושה, לקבלת טיפול. שירות המבחן ציין בתסקירו, כי ייתכן שהסימפטומים מהם סובל הנאשם מאז התאונה קשורים למצב של פוסט טראומה אשר לא טופל.

6.         עוד עולה מהתסקיר השני, כי הנאשם נישא לראשונה בשנת 1999, אולם התגרש מבת זוגו. הנאשם ציין בפני שירות המבחן, כי מערכת היחסים עם אשתו הראשונה אופיינה במתחים. הנאשם הורשע בעבירת אלימות שבוצעה כלפי בת הזוג הנ"ל, ונדון למאסר בפועל שרוצה על ידו בדרך של עבודות שירות, למאסר על תנאי ולפיצוי בת זוגו לשעבר.  

7.         בשנת 2001 נישא הנאשם למתלוננת. בשיחה בין קצינת המבחן לבין המתלוננת, ציינה המתלוננת, כי בעבר ארעו אירועים של אלימות כלפיה מצידו של הנאשם, הן אלימות מילולית והן אלימות פיזית. המתלוננת טענה בפני קצינת המבחן, כי הנאשם סבל מהתפרצויות זעם, במהלכן נהג לקלל אותה ולעיתים לפגוע בה על ידי דחיפות וסטירות. המתלוננת הבהירה בפני שירות המבחן, כי במרבית האירועים נהגה להתגונן מפניו של הנאשם והדפה אותו, אולם באירוע נשוא כתב האישום בחרה לפנות למשטרה בשל פחדה מהתנהגותו של הנאשם ורצונה להציב לו גבול. המתלוננת הוסיפה וציינה בפני שירות המבחן, כי מאז הגשת התלונה על ידה במשטרה, הנאשם רגוע יותר והקשר ביניהם תקין. המתלוננת לא ביטאה חשש או פחד מתגובה אלימה של הנאשם כלפיה בשל הגשת התלונה נגדו במשטרה, וביטאה רצון לקבל סיוע בחיזוק הקשר ביניהם ורצון לשמור על שלמות התא המשפחתי.

8.         עוד עולה מהתסקיר השני, כי הנאשם לוקח אחריות לביצועה של העבירה בה הורשע, והביע חרטה עמוקה על התנהגותו ופגיעתו במתלוננת. הנאשם טען בפני שירות המבחן, כי הוא אוהב מאד את המתלוננת ומעוניין לשקם את הקשר הזוגי עמה. הנאשם הוסיף וציין בפני שירות המבחן, כי התנהגותו האלימה הן כלפי המתלוננת והן כלפי בת זוגו הראשונה, מהווה אירוע חריג בחייו ואינה מאפיינת את התנהגותו הכללית. הנאשם התקשה לראות חיבור בין מעורבותו בפלילים בעבר לבין התנהגותו שבאה לידי ביטוי בכתב האישום, ולא ביטא נזקקות טיפולית. הנאשם הסכים להצעת שירות המבחן לשילובו באפיק טיפולי, אולם יחד עם זאת העריך שירות המבחן, כי הסכמתו של הנאשם נובעת מחששו מאימת הדין.

9.         נוכח פנייתו של הנאשם ליחידה למניעת אלימות במשפחה בטמרה, ביקש שירות המבחן בתסקיר השני  לדחות את הדיון בעניינו של הנאשם לתקופה של שלושה חודשים, זאת על מנת לבחון את השתלבותו של הנאשם באפיק הטיפולי. 

10.        ביום 31.3.09 הוגש בעניינו של הנאשם תסקיר שלישי מאת שירות המבחן.  מתסקיר זה עולה, כי הנאשם לא התמיד בהליך הטיפולי בתחנת למניעת אלימות במשפחה בטמרה, ולא הגיע למפגשים בצורה סדירה. בשל העובדה כי הנאשם לא הביע נזקקות טיפולית והתקשה לקבל אחריות על ביצוע העבירה, התרשמה העובדת הסוציאלית המאבחנת בתחנה למניעת אלימות במשפחה, כי אין מקום להמשך ההליך האבחוני - טיפולי עם הנאשם במסגרת הנ"ל.

11.        שירות המבחן התרשם בתסקירו האחרון, כי לאורך הקשר הן עם שירות המבחן והן עם התחנה למניעת אלימות במשפחה, לקח הנאשם אחריות פורמלית מילולית לאירועים נשוא כתב האישום המתוקן, והתייחס לאירועים אילו כאירועים חריגים אשר אינם מאפיינים את אישיותו ואת אורח חייו, ולא התגייס להליך הטיפולי אשר הוצע לו.

12.        שירות המבחן העריך בתסקירו,  כי הנאשם פנה ליחידה למניעת אלימות במשפחה מתוך חשש מאימת הדין ולא מתוך הכרה והבנה אמיתית באשר לצורך בהליך טיפולי. לאור כך, ובהעדר הליך טיפולי, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם, תוך ציון הערכתו לפיה לא ניתן לשלול את הסכנה לחזרה על מעשים אלימים מצידו של הנאשם בעתיד. 

ד.         טיעוני המאשימה לעונש  

13.        ב"כ המאשימה הגישה את טיעוניה לעונש בכתב (ת/2). במסגרת הטיעונים לעונש בכתב, הפנתה ב"כ המאשימה לשלושת תסקירי שירות המבחן אשר הוגשו בעניינו של הנאשם וכן חזרה על האמור בהם, וטענה כי התנהגותו של הנאשם מעידה על זלזול רב במערכת אכיפת החוק, כאשר הנאשם לא טרח לנצל את ההזדמנויות אשר ניתנו לו.